תל אביב יפו היא סטארט אפ. עיר שנולדה מהחולות בראשית המאה ה-20. לא כזו שצמחה באופן אורגני על שכבות ההיסטוריה והזמן, אלא מיזם מתוכנן על כנפי החזון להקמת העיר העברית הראשונה בארץ ישראל. כמעט 120 שנה חלפו מאז, תל אביב חברה ליפו, הפכה למטרופולין, לעיר קוסמופוליטית, ללב הפועם של הכלכלי והתרבותי של ישראל, לסמל הדמוקרטיה והפלורליזם, החופש והגיוון, הקידמה והעתיד.

ספר זה משרטט את מפת הדרכים העתידית של העיר האהובה עלי בעולם. העיר בה נולדתי,  דור רביעי, העיר בה אני מגדלת את ארבעת ילדיי והעיר שאני משרתת כבר עשור כחברת מועצת העיר וכסגנית לשעבר של ראש העירייה.  

זהו ספר המציע מבט מפוכח אל העתיד הקרוב של תל אביב יפו דרך פריזמת הדור הבא. מתמונת המצב הנוכחית אל קו אופק חדש ומעשי  תוך חשיבה יזמית ליצירת המקום בו אנחנו רוצים לחיות. מרקם החיים אליו נרצה להרגיש שייכים, להתבגר, לגדל את ילדינו, להיות מוכנים לאתגרי המאה הזו, ללמוד להפיק את הטוב מכל מה שחיים אורבניים יכולים להעניק לנו.

חומרי הגלם שלי לפרק אחר פרק הם ההכרות הקרובה והעמוקה שלי עם כל היבטי החיים  בתל אביב-יפו. בזכות השירות הציבורי שלי ובזכות אין ספור מפגשים עם א.נשים, מקומות, פינות, מצוקות, אכזבות, חלומות, ופוטנציאל… כמו גם שיחות עם מומחים בתחומם, וצבירת ידע  דרך חקירה והשראה מערים מודרניות ברחבי העולם.

השם ‘תל אביב’ ניתן לה בהשראת  ‘אלטנוילנד’ ספרו האוטופי של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל. שילוב של ‘ארץ-ישנה-חדשה’. הצעת ההגשה שלי בספר זה, איננה חזון אוטופי. אלא מסע לעיצוב המציאות של העיר שלנו, לקראת שנת ה-120 שלה ומעבר. הצטרפו אלי.

בפרקים הבאים אציג את תוכניות העבודה המפורטות שהכנתי על מנת לקדם את תל אביב-יפו אל עבר העתיד. כדי לדעת מה צריך לעשות היום, לא מספיק להסתכל על העיר כפי שהיא היום, ולתקן את מה שמפריע לנו כרגע. תפקיד של הנהגת עיר הוא לתכנן ולהניע מהלכים ארוכי טווח. מה שאנחנו מתכננים ובונים היום ימשיך להשפיע על העיר ועל תושביה עוד עשרות, ואפילו מאות, שנים קדימה, ולעתים יש פתרונות נקודתיים שנראים נכונים בנקודת זמן מסוימת, אבל בטווח הארוך עלולה להיות להם השפעה שלילית על החיים בעיר. דוגמה טובה לכך היא ג’ונגל הקורקינטים שאנחנו מתנהלים בתוכו בכל פעם שאנחנו יוצאים אל רחובות העיר, שהתחיל כניסיון לספק דרכי תחבורה חלופיות למכוניות ומהר מאוד יצא משליטה והפך את חיי התושבים לסיוט.

כל תוכנית מהתוכניות שיופיעו כאן בהמשך בחלוקה לתחומי פעילות נבנתה על מנת לשרת את החזון שלי כפי שהוא מתואר בפרק זה. התוכנית שלי אינה אוסף של פתרונות מקומיים. היא מניפה של תוכניות המספרות סיפור ומשתלבות אחת בשנייה תחת רעיון מסדר גדול אחד. החזון שלי נשען על שלושה עוגנים מרכזיים: תמהיל התושבים בעיר, תפקיד הרחוב העירוני ושינוי מאזן הסמכויות והאחריות בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי.

התחבורה ברחובות תל אביב יפו היא נושא כאוב עבור תושבי העיר, שמרגישים בצדק רב, שכל יציאה מהבית היא סוג של משחק הישרדות, שבכל יום הסיכוי לצלוח אותו הולך ופוחת. לכן, התוכנית שלי עוסקת, בראש ובראשונה, בהגדרה מחודשת של תפקיד הרחוב העירוני. על מנת להתחיל ולפתור את בעיות התחבורה הסבוכות בעיר, צריך קודם כל להבין, שרחוב הוא הרבה יותר מעורק תחבורה, כפי שהתייחסו אליו עד כה. רחוב הוא העיר עצמה – המקום שבו מתנהלים החיים העירוניים.

ערים מובילות בעולם, שהתמודדו עם אתגרים תחבורתיים דומים לאלה שאנחנו מתמודדים איתם בתל אביב יפו, הבינו שנדרשת אסטרטגיה חדשה, שמחזירה את הולכי הרגל ורוכבי האופניים (הלא ממונעים) לראש הפירמידה התחבורתית בעיר, ושואפת להפחתה דרסטית בתנועת כלי רכב ממונעים ברחובות. הולך הרגל, שמצא את עצמו בתחתית הפירמידה התחבורתית, יוחזר לראשה ומפה יתחיל סדר חדש עם הגיון תחבורתי רחב. הנתונים הטבעיים של תל-אביב – עיר שמשתרעת על שטח לא גדול, מישורי ברובו, עם מזג אוויר ים תיכוני נוח לאורך רוב ימות השנה – הופך אותה עיר מושלמת להליכה ולדיווש, ולכן אין מתאימה ממנה ליישום אסטרטגיה של הליכתיות (הליכה ורכיבה על אופניים). השינוי שבכוונתי להוביל בגישה לתחבורה העירונית, משליך על מערך הפתרונות התחבורתיים המשלימים שצריכים להסתדר מחדש ולהשתלב כדי לאפשר פתרון תחבורתי כולל. כלי הרכב הממונעים הזעירים (קורקינטים ואופניים חשמליים), שכיום הופכים את חיי התושבים לסיוט, יחזרו למעמד של כלי תחבורה משלימים שמספרם מוגבל, ושהשימוש בהם מצריך רישוי ועמידה בתנאים מחמירים. עיריית תל אביב יפו בראשותי תפעל לתגבר את מערך התחבורה הציבורית באוטובוסים במימון העירייה (מהכנסות העירייה מדו”חות). בנוסף בכוונתי להקים רשות תחבורה עירונית מסנכרנת, שתעשה שימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים על מנת לעשות אינטגרציה בין מערכות התחבורה השונות, לעקוב אחר כשלים נקודתיים ולתת להם מענה מידי בזמן אמת.

מערכת חינוך עירונית איכותית, מגוונת ושוויונית, מהגיל הרך ועד האוניברסיטה, היא תנאי הכרחי, שבלעדיו משפחות צעירות לא יוכלו לחיות בעיר. לכן נושא החינוך הוא קריטי להגשמת החזון שלי, שאחד מעמודי התווך שלו הוא תמהיל תושבים מגוון. בנוסף, חינוך הוא הכלי היעיל ביותר לצמצום פערים חברתיים ולקידום שוויון הזדמנויות, ואנחנו, כעיר שהיא מגדלור של דמוקרטיה, מחויבים לתת לערכים הללו מקום מרכזי בעשייה העירונית שלנו.

תחום החינוך הוא נרחב מאוד, ויש בו מגוון של נושאים שדורשים טיפול. התוכנית שלי מספקת מענים גם לבעיות שדורשות טיפול מידי, כמו מצוקת כוח האדם בגנים, שמשבשת את השירות לתושבים על בסיס יומיומי, וגם לאתגרים ארוכי טווח יותר, כמו הרחבת היצע מוסדות הלימוד הממלכתיים-אלטרנטיביים (כמו בית הספר לאומנויות או בית הספר לטבע), כך שיהיו זמינים לכלל התלמידים בעיר, ולא רק לקומץ בני מזל. אחת מתוכניות הדגל שבכוונתי לקדם מהר ככל האפשר היא הנהגת יום לימודים ארוך לכל תלמידי העיר, כך שגם ילדים שמשפחותיהם מתקשות להעניק להם בבית סביבת לימודים נאותה וארוחות מזינות ובריאות, יקבלו את כל התנאים הנדרשים לטפח את כישוריהם ויכולותיהם ולצאת אל העולם עם ארגז כלים שלא נופל באיכותו מזה של תלמידים מבתים מבוססים יותר.

יוקר הדיור בתל-אביב-יפו הפך עם השנים לבעיה, שבתחושה שלי, המנהיגות העירונית נואשה מלטפל בה. העירייה נתלית בכך, שחלק ממרכיבי מחירי הדירות בעיר אינם בשליטתה, והיא מוותרת מראש על טיפול בנושאים שהיא כן יכולה לטפל בהם. התוצאה היא, שהעיר הופכת במהירות מסחררת לעיר שרק עשירים יכולים להרשות לעצמם לחיות בה. תל אביב לא יכולה להיות עיר מובילה ותוססת ללא תמהיל תושבים מגוון, שכולל גם צעירים, סטודנטים, משפחות צעירות, גמלאים, אומנים ועוד רבים וטובים שאינם משתייכים לאלפיון העליון.

מחירי הדיור הנוסקים מהווים איום ראשון במעלה לקיום מרקם אנושי מגוון ובריא והם בעיית מאקרו של מדינת ישראל. צריך להגיד ביושר שהעירייה לא תוכל להוריד מחירים לכולם, אבל היא יכולה לתמוך ולאפשר למגזרים מסוימים לעמוד במחירי הדיור כדי לשמר את הפסיפס האנושי בעיר. התוכנית שלי נוגעת במגוון רחב של פתרונות דיור שהעירייה כן יכולה לספק לפי אוכלוסיות מטרה: התחדשות עירונית, דיור בר השגה, שכירות ארוכת טווח, שכירות הוגנת ומודלים נוספים שפועלים בהצלחה בעולם, כמו מיקרו-ליבינג וקו-ליבינג.

חלק גדול מהחיים בעיר מתנהל במרחב הציבורי האורבאני, שמשמש במעין הרחבה של המרחב הפרטי המצומצם של כל תושב ותושבת. החובה הבסיסית והראשונית של הנהגה עירונית היא לדאוג, שהמרחב הזה יעניק לתושבים תחושה של ביטחון ומוגנות מפני מגוון רחב של סכנות ואיומים – מסכנת דריסה ועד פיגועי טרור.
התוכנית שגיבשתי כוללת אסטרטגיות שונות להגברת הביטחון האישי בעיר – ממניעת איומים וסכנות ועד אכיפה וענישה – שנוסו בהצלחה בערים מובילות בעולם ועברו התאמה לתנאים הספציפיים של תל אביב-יפו. התוכניות המתוארות בפרק זה מכוונות לצרכי הביטחון האישי של האוכלוסיות השונות המרכיבות את הפסיפס האנושי בעיר.
יישום האסטרטגיות יעשה תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, שלצד הטיפול בנושאים הקשורים בביטחון יקדמו גם את הפיכת העיר ל”עיר חכמה”, ויתרמו לניהול משאבים יעיל ובר-קיימא.
בתוכנית שמתי דגש מיוחד על שיתוף הציבור בתהליך היישום שלה, מהשלבים הראשוניים ביותר ועד לפעילות השוטפת של המערכות המתקדמות. רישות העיר במצלמות ובאמצעים טכנולוגיים חדשניים היא לא עניין של מה בכך, ואני לא מתכוונת להפקיר בשם הביטחון את פרטיותם של התושבים.

המשימה שלי היא לאזן בחוכמה וברגישות בין היתרונות המופלאים שאנחנו יכולים להפיק מהקדמה לבין הדאגה לפרטיות התושבים והמידע האישי שלהם.

תל אביב יפו היא סמל של קדמה, גיוון, שוויון ופלורליזם, אבל גם בה השוויון עדיין לא חלחל אל כל תחומי החיים, ויש דרך ארוכה לעשות עד שנשים ירגישו בה שוות כמו שמגיע להן. ראשת עיר אישה היא התחלה טובה, שיש בה גם הצהרת כוונות וגם שינוי מהותי – אבל עבורי זוהי רק ההתחלה.

התוכנית שלי היא לייצר תשתית איתנה, שעליה תתפתח תפיסה שוויונית שבאה לביטוי בכל תחום מתחומי החיים העירוניים: מהגדלת שיעור הנשים בעמדות הכוח וקבלת ההחלטות, דרך מחיקת פערים בשכר ובתנאי ההעסקה (ידעתם, למשל, שסייעת מתחילה לא זכאית להחזקת רכב, אבל עובד במחלקת תברואה מקבל אותה מיומו הראשון בתפקיד?) ועד לתחושת הביטחון של נשים ברחובות העיר. עיקרון מנחה מרכזי שהוביל את גיבוש התוכנית הוא ששוויון מגדרי הוא אינטרס של כלל החברה – לא רק של נשים. אני לא מתכוונת להיגרר לשיח של התקרבנות, או לייצר תחושה, שהעירייה עושה טובה לנשים כשהיא מקדמת אותן, כי היא לא. לפי כל המדדים האמפיריים, ככל שיש בחברה יותר נשים חזקות, כך החברה כולה משגשגת ומצליחה יותר. העירייה בראשותי תעשה את כל מה שנדרש על מנת לקדם את העיר לעתיד טוב יותר, וקידום נשים הוא אחד התנאים לכך.

עיר מתוכננת היטב, שיש בה מרקמים עירוניים מעורבים, וכל צרכי התושבים – ממגורים, דרך שירותים עירוניים, תחבורה ציבורית, מסחר, ועד תרבות ובילוי – נמצאים במרחב מצומצם, היא המקום האידיאלי למגורים בגיל השלישי. עיר היא מקום טוב לאנשים מבוגרים, ואנשים מבוגרים הם נכס נהדר לעיר, בתנאי שההנהגה המקומית יודעת להעריך אותם כראוי, ולהשתמש באוצר הידע והניסיון שלהם בחוכמה.

התוכנית שלי עוסקת גם באופן שבו התכנון העירוני צריך לשרת את הצרכים של האוכלוסייה הבוגרת ולמקסם את היתרונות שהעיר מציעה להם, אבל גם במנגנונים שיעצימו את התרומה של התושבים הוותיקים לקהילה העירונית. הגיל השלישי בעיר אינו נטל אלה נכס. העירייה בראשותי תילחם בנגע הבדידות, שאנשים מבוגרים חשים לעתים קרובות בעיר גדולה, אבל לא על ידי התייחסות אליהם כאל נזקקים וחלשים, אלא דרך שימוש ראוי ומכבד בעוצמות וביכולות שלהם, שכיום אנחנו לא נהנים מהן מספיק. אני לא מתכוונת “להעצים” את זקני העיר, אלא לאפשר להם להעצים את העיר, את השירותים שהיא מעניקה לתושביה ואת הקהילתיות העירונית, שהיא חלק בלתי נפרד מהחזון שלי.

תל-אביב יפו היא מגדלור של ערכים אוניברסליים, שמאיר את הארץ כולה. הימים האלה מציבים אותנו בחזית המאבק על אופייה הדמוקרטי של המדינה שלנו, וזה לא מקרה, ששמה של המחאה ששוטפת את הארץ הוא “מחאת קפלן”, על שם צומת הרחובות התל אביבי שבו נולדה. החיים המשותפים שאנחנו מקיימים בתל-אביב-יפו – ערבים ויהודים, סטרייטים ולהט”ב, גברים ונשים, צעירים וזקנים, עשירי הארץ ותפרנים גמורים, אשכנזים ומזרחיים, אזרחים ומבקשי מקלט – נותנים תקווה, שאפשר לחיות ביחד, כל עוד כללי המשחק הדמוקרטי נשמרים והרוח השלטת היא ליברלית ומכילה. הליברליות של תל-אביב-יפו לא עומדת בסתירה לכך, שחלק מתושביה אוחזים בעמדות שמרניות, אלא להיפך – היא עד כדי כך ליברלית, שהיא יכולה להכיל גם את הציבורים הכי שמרניים במדינה, להעניק להם את כל התנאים והצרכים שנדרשים להם על מנת לקיים חיים מלאים בהתאם לאמונתם, בלי להיבדל מהכלל.

הקרע שאנחנו חווים בימים אלה מוביל רבים למסקנה, שאין תקווה לחיים משותפים של כל השבטים המרכיבים את החברה הישראלית, ושעלינו להיפרד לקנטונים או לישויות מדיניות נפרדות. אני כופרת במסקנה המסוכנת הזו, ומאמינה, שיש לנו חובה למצוא את המנגנונים שיאפשרו לנו להמשיך ולחיות יחד, תחת אתוס משותף, ועם זאת לתת מקום של כבוד להבדלים שקיימים בתוכנו. לכן בחזון שלי אני נותנת מקום מרכזי לחיזוק השלטון המקומי והעברת סמכויות אליו מהשלטון המרכזי. הדרך הנכונה להתמודד עם השבטיות בחברה הישראלית הוא ביזור סמכויות לשלטון המקומי, שמכיר לעומק ובאופן בלתי אמצעי את האוכלוסיות עליהן הוא מופקד, ולכן מסוגל לייצר לאתגרים שונים פתרונות תפורים על פי מידה, ולא לכפות על כלל אזרחי המדינה פתרון אחד כולל, שבאופן טבעי, לא יהלום את הרצונות והאמונות של כולם. בנוסף, האופי הדמוקרטי והליברלי של תל אביב יפו תלוי, במידה רבה, באופן שבו יתוכנן המרחב הציבורי שלה. התוכנית שלי מתייחסת לתכנון המרחב הציבורי באופן שיאפשר מפגשים בינאישיים יומיומיים, יחסי שכנות מכבדים, רב תרבותיות וקהילתיות מגוונת – תכנון שיאפשר לכל אדם ולכל קהילה נגישות נוחה לכל הצרכים הנדרשים להם במרחק של לא יותר מ-15 דקות הליכה מהבית, ובכך יבטיח את המשך הגיוון במרקם האנושי.

כתל אביבית מבטן ומלידה, הים הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני. המרחב האינסופי של המים הכחולים, שמתמזגים הכחול של השמים; החול הרך והצהוב, שצורב בקיץ את כפות הרגליים החשופות; החופים שמלאים באינספור אנשים יפים – רצים ומדוושים על הטיילת, משחקים בחול עם ילדים, מתעמלים, שוחים, גולשים… כל אלה הם תבנית נוף מולדתי. הים הוא נפלא והוא חינם ונגיש לכולם. בעולם שבו יוקר המחייה מרקיע שחקים הים מקבל משנה חשיבות במרקם החיים העירוני. אשרינו שזכינו ויש לנו ים.

העיר תל אביב יפו צריכה להתנהל עם הפנים לים ולחבק את אוצר הטבע היקר שלה, ולשם כך נדרשת הסתכלות רעננה וחזון מרחיק לכת שיניע שינוי עמוק ומיידי. התוכנית שלי מציעה תמונת מציאות אלטרנטיבית, שבה העיר מתחברת מחדש אל הים, והופכת אותו לחלק מהחוויה היומיומית של תושביה. זוהי תוכנית שאפתנית, שאני מתכוונת להוביל באמצעות שלושה מהלכים גדולים, שלכל אחד מהם יש השפעה דרמטית על דמותה של העיר, והסינרגיה ביניהם היא מהפכה של ממש: הארכת קו החוף של העיר (כן, זה אפשרי), החזרת רצועת החוף לחזקת הציבור ולשימושו המעשי וחיבור של פנים העיר אל קו החוף.